היי.. עברו רק 2 לילות וכבר התגעגעתי. טוב ברור לכם שאחת הפינות שידעתי שיהיו בבלוג שלי, ואני אגב יודע שהיא תהיה גם הפינה החביבה עלי – היא כמובן פינת ההשראות שלי. מה אני עושה כשאני צריך אנרגיות? קורא ספרים? מאמרים? צופה בסרטון מוטיבציה? טוב אז ברור שזה ללא ספק הכל מהכל.
אבל שמתי לב שיש כמה סרטונים / פנאצ’ים מיוחדים שתמיד חוזרים על עצמם, ואני פשוט מתמוגג כל פעם מחדש מלראות אותם, לחוות אותם, שגורמים לי לתת בראש עם מוטיבציית שיא.
בכלל, אני מאוד אוהב קאוצ’רים, במהלך השנים הייתי בהרצאות של אלון אולמן, יניב זייד, ועוד,
אך מעולם לא לקחתי תכנית אישית מול קאוצ’ר.
אני מאמין שהקאוצ’ר של האדם הוא האדם בעצמו.
יכולים לתת לי מוטיבציה מהיום עד מחר. אם אני לא ארצה שתהיה לי מוטיבציה – זה לא יקרה.
כלומר, הרצון למוטיבציה, או במילים פחות עדינות – לצאת ממשברים, לצאת מדיכאונות אל חיוכים ושמחה, זה מתחיל קודם כל ברצון.
אז מה עושה לי השראה?
תכלס.
יש סרטון אחד.
שאני כל כך אוהב אותו.
צפו ואח”כ תקראו את הסיבות שאני כל כך מתחבר אליו:
הסיבות שבגללם אני כל כך אוהב את הסרטון:
היה לי 5 שנים אייפון, ובמשך כל חמשת השנים כל היום חפרו לי שאני מפסיד את חיי על זה שאני לא מנסה גלקסי. אז אחרי 5 שנים עם אייפון עברתי לגלקסי. וזו הייתה השנה הקשה בחיי.
הגאונות שבאייפון. זה משהו שפשוט מדהים אותי בכל יום שיש לי את המכשיר המדהים הזה.
ולשמוע את הממציא הדגול, מדבר על איך שהוא בכלל מאומץ, עם כל הסיבות להיכשל – גם מצליח, וגם גורם לי להתאהב במכשיר נייד – מעורר השראה.
במילים שלו connect the dots הוא נוגע לי בנקודות רגישות, יש משהו שאני אוהב לדבר עליו והוא השגחה פרטית. אני מאמין באלוהים, ואני מאמין בכך שכל דבר שקורה לי כעת, בעוד שנה שנתיים או עשר אני אדע בוודאות שהוא היה טוב בשבילי. חוויתי את זה באינספור סיטואציות בחיים, חלקם הבנתי אחרי יום, וחלקם אחרי שנים על גבי שנים שהייתי על גבול הרחמים של “איך פיספסתי את ההזדמנות הזאת” ואז פתאום ראיתי שפשוט ניצלתי. אלוהים אוהב אותי. ואהב גם את סטיב ג’ובס.
הפשטות בו הוא מדבר בשיא הרצינות כמה האדם צריך ללכת אחרי מה שהוא אוהב לעשות. רואים עליו כמה הוא נהנה לדבר על דברים שהוא החליט ללמוד / לעשות. זה פשוט מרתק רק לראות את שפת הגוף שלו – הוא פשוט גאון!!
יש המון ביקורות על ההתנהלות שלו מול עובדים, על איך שהוא היה “חותך” דברים. וזה מראה לי שהוא היה אחרי הכל אנושי. אדם מן השורה. ובכל זאת הוא סיים בתור סטיב ג’ובס. השראה!